מגע עם המציאות
איחוד, קאטה, מגע עם המציאות
אני יוצרת קשר של הכרה באיחוד עם מטופל.
אני מכירה בעובדה ששנינו פועלים בתוך שדה מאוחד.
שאנחנו שונים, שאנחנו שווים.
ההכרה הזו מולידה מצב שמתקיים בינינו למשך זמן הטיפול ולעתים גם לאחריו.
למצב הזה אנרגיה משלו, חיים משלו, תנועה משלו, קצב משלו.
אני מניחה לרצון שלי להיות "נוכחת כל העת" עם המטופל.
מניחה לשאיפה הבלתי ניתנת להגשימה להיות "כל הזמן" עם מישהו, להעניק לו מאה אחוז.
כמו תמונה אידיאלית של אם מיניקה. או מספרת סיפור לילדה לפני השינה.
במציאות התודעה שלי קופצנית ובורחת.
כאשר אני מחזירה אותה באמצעות הרצון שלי להיות כל הזמן בתשומת לב עם מישהו אחר -
אני מתכתבת עם הרעב של המטופל לעוד.
עוד מגע. עוד עומק. עוד תשומת לב.
מתכתבת עם הרצון שלי להיות מושלמת. עם התסכול שלי שאני רחוקה מזה.
הדרך להיות במגע עם המציאות היא להכיר בכך שלמה שנוצר בינינו יש חיים משלו.
תנועה משלו. אנרגיה משלו.
אני עושה קאטה.
כאשר אני מדייקת, כאשר אני בקשר עם עוד ועוד פרטים מתוך הקאטה -
המציאות שלי נפרשת לאינסוף עומק, לאינסוף רגעים.
אני בקשר עם המציאות כאשר אני ערה לכמה שיותר פרטים בתנועה שלי
ולאיך המציאות הזו פוגשת אותי.
במצב שכזה אין רעב. אין רצון לעוד.
יש שני אנשים שנפגשים ומסכימים ללכת כברת דרך יחד.
גלית שביב
"אם פתאום מלאך יופיע
אל חדרי יבוא בלאט
בואי אמא
בואי אמא
ותראי אותו גם את"
לחן רוסי, מלים עבריות: לאה נאור
וכאן בווידאו קפצו לדקה 25:45
